גזר דין בתיק ת"פ 415-12

1.         הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר חלקי, בביצוע שתי עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.         על-פי האישום הראשון, ביום 8.8.12 על רקע ויכוח, צעק הנאשם על המתלוננת - אשתו ובתגובה אמרה המתלוננת כי ברצונה ללכת מהבית. הנאשם סגר את דלת הבית, נטל סכין מטבח בעלת להב באורך של כ- 30 ס"מ, משך את שני ילדיו הקטינים (ר.מ. ילידת 2005 ו - ת.מ. יליד 2003), העמידם ליד הקיר, קירב את הסכין לבנו ת.מ. בן התשע שנים, בהמשך קירב את הסכין למתלוננת ואמר: "אם את יוצאת עכשיו ארצח אותך ואת הילדים".

            על-פי האישום השני, כחודש עובר לאירוע זה, על רקע ויכוח ואמירות דומות של המתלוננת, סגר הנאשם את דלת הבית, ניגש למטבח ואמר למתלוננת כי אם היא רוצה לצאת מהבית הוא יהרוג את בנם.

3.         במסגרת ההסדר החלקי, נשלח הנאשם לקבלת תסקיר בעניינו, כשהמאשימה הצהירה על עמדתה למאסר בפועל ממושך ומאסר על תנאי.

4.         תסקיר שירות המבחן מפרט את נסיבות חייו של הנאשם שהינו בן 51, נשוי למתלוננת ואב לשני הקטינים המוזכרים בכתב-האישום, בתו סובלת מבעיה רפואית מלידה ומצויה במעקב רפואי. התסקיר מתאר בנוסף את הרקע הבריאותי של בני משפחתו של הנאשם וכן את מצבם הסוציו-אקונומי הקשה. באשר לעבירות נשוא כתב האישום, הנאשם תיאר כי התנהגותו נבעה מבקשתה של אשתו לעזוב את הבית ודרישתה כי יעבוד באופן מסודר, כשהוא חש דחוי ומושפל וביצע את המיוחס לו במטרה למנוע ממנה לצאת מביתם. שירות המבחן שוחח עם המתלוננת, שתיארה מערכת יחסים לא יציבה כשברקע תעסוקה לא מסודרת של הנאשם שהביאה את המשפחה למצוקה כלכלית. המתלוננת מסרה לשירות המבחן כי הייתה חשופה לאלימות מילולית ופיזית מצד הנאשם וכך גם ילדיהם; יחד עם זאת, אינה חוששת ממנו וכיום מצויה בקשר טלפוני איתו וילידיהם מבקרים אותו במקום מעצרו. המתלוננת הוסיפה כי בכוונתה לחזור לחיים משותפים עם הנאשם.

שירות המבחן התרשם מנאשם בן למשפחה רב-בעייתית, חלש ואימפולסיבי, מתקשה לשמור על יציבות תעסוקתית ולהתמודד עם הקשיים במשפחה, אשר מגיב בדרך של הימנעות ובריחה מהתמודדות, באופן שגורם לקונפליקטים בינו לבין המתלוננת. המלצת השירות היא להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם לצד העמדתו בפיקוח למשך שנה על רקע נזקקותו של הנאשם לטיפול בתחום השליטה בכעסים והסכמתו לכך.

5.         ב"כ המאשימה טענה, כי טווח הענישה ההולם בגין מסכת האירועים הינו בין שנה לשנתיים מאסר בפועל ומאסר על תנאי. לגישתה, למרות שהמדובר בנאשם ללא עבר פלילי, יש להשית על הנאשם עונש ברף הגבוה של המתחם, כשעסקינן באיומים על ילדיו הקטינים ואשתו באמצעות סכין, על רקע אירוע איומים דומה בנסיבותיו. עוד הפנתה לאמור בתסקיר שירות המבחן לעניין האלימות המילולית והפיזית שנקט הנאשם כלפי המתלוננת והקטינים במהלך השנים, חוסר ההפנמה של חומרת מעשיו והשלכת הבעייתיות שבמערכת הזוגית עם המתלוננת על משפחתה.

6.         ב"כ הנאשם עתר להסתפק בתקופת מעצרו (כחמישה חודשים) לצד מאסר מותנה וצו מבחן כמומלץ, כשלגישתו מתחם העונש ההולם עומד בין ארבעה לעשרה חודשי מאסר בפועל. הדגיש את נסיבות חייהם הקשות של הנאשם ומשפחתו, גילו של הנאשם, עברו הנקי, הודאתו במיוחס לו והצער והחרטה שהביע בגין מעשיו. עוד ציין, כי מערכת היחסים בין הנאשם למתלוננת צופה פני שיקום תוך שהפנה לדברי המתלוננת העולים מהתסקיר לפיהם אינה חוששת מהמתלונן וברצונה לחזור לחיים משותפים איתו. הסנגור ביקר את המציאות הקיימת שבה המשפחה אינה מטופלת ע"י רשויות רווחה על אף נזקקותה לאור המצוקה הכלכלית בה שרויה.

7.         בדברו לבית המשפט, הביע הנאשם את צערו על מעשיו, תיאר את הרקע לביצועם - מצוקה כלכלית, הפנה לבעיותיו הרפואיות שלו ושל הוריו המבוגרים. מסר כי ברצונו לחזור לחיק משפחתו, שמבקרים אותו במקום מעצרו.            

8.         בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, וכמצוות המחוקק בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין, בקביעת מתחם העונש ההולם את מעשי העבירה שביצע הנאשם, בהתאם לעקרון המנחה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

9.         במקרה דנן, עסקינן בפגיעה בערך העליון של קדושת המשפחה ובטחונם האישי והפיסי של בני המשפחה בביתם-מבצרם. הלכה ידועה היא, כי עבירות האלימות והאיומים ככלל - וכנגד בנות זוג בפרט - הפכו זה מכבר לרעה חולה אשר בתי-המשפט מצווים להילחם בה באמצעות מענה עונשי הולם. המדובר בפגיעה משמעותית בערך המוגן, על רקע איומים חוזרים על בת-הזוג, המבוצעים תוך שימוש בקטינים ופגיעה בילדים על-ידי הורה אשר אמור לשמור על שלומם הגופני והנפשי.

10.        בחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות מובילה למסקנה, כי אכן המדובר באיומים המצויים ברף החומרה הגבוה, כאשר הנאשם עשה שימוש בסכין מטבח כדי להחריף את האיום על המתלוננת באמצעות ילדיהם המשותפים, הרכים בשנים. אמנם, הנאשם במעשיו לא גרם לחבלות גופניות, אך ניתן לשער את הטראומה אותה חוו הקטינים בני 7 ו- 9 שנים (בעת האירועים) ואותותיה עליהם. נראה, כי הנאשם נעדר כל תובנה להשלכות מעשיו על ילדיו ואשתו, כשההסבר למעשים, לשיטתו, הוא על רקע מצוקה כלכלית וגורמים חיצוניים שאינם תלויים בו.

11.        מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות בהן הורשע הנאשם נותנת ביטוי לצורך שבהשתת ענישה מוחשית מאחורי סורג ובריח למי שמעז לנהוג באופן כה מאיים כלפי היקרים לו מכל - בני משפחתו, לרבות ילדים קטינים חסרי ישע, באירועים חוזרים באמצעות נשק קר.

12.        לאור המפורט לעיל אני קובעת כי מתחם העונש ההולם את מסכת האירועים הינו בין 7 עד 15 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי.

13.        בגזירת העונש המתאים לנאשם שבפניי, ובגדרי מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 י"א לחוק העונשין). בעניינו של הנאשם, המדובר בשיקולים לקולא. הנאשם הודה בכתב אישום שרוכך בעובדותיו, כאשר הודאתו חסכה את העדת המתלוננת בבית המשפט ושחזור הטראומה בעבורה. כן יש להתחשב בנסיבות חייו הקשות, ויש ליתן משקל לעובדה שהמדובר בנאשם ללא הרשעות קודמות, אשר מרצה עונש מאסר ראשון.

14.        הערה לסיום: נוכח מעשיו המתוארים של הנאשם, רואה אני לנכון להפנות את גזר הדין לפקידת סעד לחוק הנוער במקום מגוריו של הנאשם, על מנת שתיערך בדיקה באשר למצבם של הקטינים כתוצאה ממעשי הנאשם ולקראת שחרורו ממאסר. המזכירות תעביר לכן, העתק מגזר-הדין וכתב-האישום המתוקן לפקידת סעד לחוק נוער בלשכת הרווחה בטייבה.

15.     לאור האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

          11 חודשי מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו 11.8.12.

             מאסר על תנאי של 10 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירות אלימות מכל סוג לרבות איומים.